מאמרים

מה הקשר בין בשול ואימון אישי ?

כבר כשהייתי ילד רציתי ללמוד לבשל, ראיתי בבישול סוג של קסם, לוקחים מוצרים פשוטים והופכים אותם למשהו אחר, טעים ומחבר. למזלי נולדתי למשפחה עם המינון האופטימלי: ס"ט עם בשול ירושלמי ספרדי, אמא וסבתא עם אוכל בלקני יווני, שורשים עמוקים במרוקו וגולת הכותרת סבתא מצידון שהוסיפה למטבח את הטאץ' של המטבח הלבנוני.

ואם כאלה שורשים קולינריים, לא פלא שהתאהבתי במטבח והחלטתי על מהלך אמיץ לילד - לבקש מהדודות ללמד אותו לבשל. לא פשוט בעולם שכל דודה שומרת לעצמה את המתכונים כאילו הם הסודות שישראל שומרת במפעל הטקסטיל בדימונה אבל כולם יודעים מה עושים שם באמת.

אז, בקשתי שילמדו אותי לבשל - והתשובה הייתה פשוט "לא, למה אני מתה?". והתעקשתי, והתעקשתי ולבסוף ניצחתי - דודה ראשונה הסכימה ללמד אותי לעשות סופריטו. יש !!!

ואז נחשפתי לסוד הגדול של המטבח הספרדי, סוד שאני חושף לכם בפעם הראשונה ומסתכן בנידוי מהעדה. והסוד הוא פשוט - אין באמת מתכונים, אין מידות, אין משקלים, הכול הוא בערך, איך שאמורים בלאדינו : "תיקח קמח ביד, תוסיף מים כמה שלוקח, תערבב עד שתרגיש שזה מוכן".

ועכשיו לך תבשל... כמה שזה לוקח ??? מה עכשיו ? מסתלבטים עלי ?

מה הקטע ?

לקח לי שנים להבין שלא הסתירו ממני שום סוד (המממ... חוץ מכמה אבל זה לפוסט אחר), התובנה הכי משמעותית בחיים שלי הייתה שתכלס אין באמת מתכון מדויק לבישול, ואם תנסו למדוד ולשקול תפלו בפח. אמרה לי פעם דודה רחל ז"ל משפט שחקוק לי בלב : "הצעירות חושבות שלבשל זה מתכון, לא מבינות שלבשל זה מהלב".

ולמה אני אומר את זה ? ואיך זה קשור למקצוע שלי כמאמן אישי ?

כי ככה זה בדיוק בחיים בכלל ובאימון אישי בפרט.

אין מתכון אחד להצלחה, אין מידות מדויקות, אין משקלים. יש בני אדם, ויש נשמה ונפש של בני אדם וכל אחד ואחת שונים וצריכים מתכון ספציפי להצלחה. איך אמרו הדודות שלי "כמה שזה לוקח", חייבים להיות רגישים, להרגיש, לחוש, להיות קשובים, לדעת מה המרקם המדויק שצריך ליצור על מנת להצליח.

אין מתכון ללוות אנשים להצלחה, יש פקטור אחר.

אז מה סוד ההצלחה של מאמן איכותי ?

בדיוק כמו סוד הבישול של הדודות שלי....

- ניסיון: מאמן הופך להיות מאמן כשהוא מאמן.

הדרך היחידה להיות מאמן מופלא היא על ידי ליווי מאות אנשים, למידה מתמדת וצבירת ניסיון. אין לך עדיין ניסיון, קח לך מנטור עם ניסיון שילווה אותך ויצעד לצידך עד שתצבור את הניסיון. אני מלווה הרבה מאד מאמנים בתחילת דרכם, מקצר להם את תהליך צבירת הניסיון ומביא אותם לרמת אימון גבוהה ועוצמתית.

- הקשבה: פחות לדבר, יותר להקשיב.

הרבה מאמנים חושבים שאם ידברו הרבה בחדר, יתנו יותר ערך למאומנים שלהם. זוהי טעות קריטית להצלחה. מאמן צריך בעיקר ללמוד להקשיב, לברור את המילים ולנתח אותם תוך כדי שיחה. ואז למדוד את המילים המדוייקות שיובילו את המאומן להבנת התובנה ולפריצת הדרך. היחס עליו אני ממליץ הוא 70% - 30% : המאומן מדבר 70% ף, אני מדבר 30%. נסו את זה בחדר האימון ותגלו שהאימון הרבה יותר אפקטיבי.

- רגישות למאומן: אין תהליך אחד, אין קצב אחיד.

לכל מאומן יש את הקצב שלו בהכלת השינוי, חייבים להיות ערים לקצב שהוא מכיל את הדברים, לא להיצמד בהכרח לתכנון ולדעת להיות גמישים בהתאם לתגובה של המאומן. אני יכול לתכנן את האימון לפרטים, להיכנס לחדר ולראות שהמאומן לא במצב הכלה. תוך שניות אהפוך את הקערה על פיה ואשנה את התוכן. ראיתי שהמאומן מתקשה, אתן לו את הזמן שלו, אקשיב לקושי ואתאים את התהליך.

אם זה בקבוצה - אדבר איתו מחוץ למעגל כדי להשלים פערים יחסית לקצב של הקבוצה.

- אש נמוכה = בשול טעים יותר

שינוי הוא דבר מורכב, בני אדם הם יצורים מורכבים ואף אחד באמץ לא מבין לעומק את נפש האדם. לכו לאט לאט, תנו לתבשיל להכיל את כל הטעמים, אש גבוהה מאיצה תהליכים אבל עלולה לחרוך את המאכל. הזמן הוא הפקטור המשמעותי ביותר בתהליך אימון. תנו לזמן לעשות את שלו.

והכי חשוב, לא לשכוח להוסיף לכל תבשיל את התבלין הסודי. התבלין שמשותף לכל העדות והטעמים. התבשיל שעובר במשפחה שלי כבר מאות בשנים - אהבה. תבשלו באהבה, תאמנו באהבה, תעשו כל דבר שאתם עושים בחיים עם הרבה אהבה. כשעושים מאהבה הכול מרגיש אחרת. כנסו לחדר עם תשוקה לשנות לעוד אדם את החיים. לכו לעשות טוב - ותבלו אותו עם הרבה אהבה.